"כדי שהרוע ינצח די בכך שהטובים יישבו בשקט" (אדמונד ברק).

בעצרת האו"ם שהתקיימה ביום שלישי 01.01.05 התקבלה, פה אחד, החלטה לקבוע את ה- 27 בינואר כיום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה.

ביום זה, שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ.

תתארו לכם מצב שבו במשך 6 שנים חששו יהודים כל דקה

ושנייה לחייהם. כל רגע, היה יכול להיות הרגע האחרון.

מסביב רואים רק סבל, עינויים ומוות.

וברגע אחד, מודיעים להם שהכל נגמר, חלק לא האמינו, רבים לא היו מסוגלים לקלוט שמעכשיו יהיה יותר טוב, הם חשבו שלמרות שהמלחמה הסתיימה הם לא יצליחו לשקם את חייהם.

ומצד שני, לאחר ההלם הראשוני, אנשים היו מלאים רצון להתחיל שוב מחדש. הם היו חדורים באמונה, שצריך להוכיח לעולם שהעם היהודי קם לתחייה. אלה היו היהודים שבדרך לא דרך, שרדו את השנים הקשות של השואה. הם הצליחו, למרות הכל.

הוראת נושא השואה משמעותית לכולנו, הן כחלק מלימודי ההיסטוריה והן כחלק מהנחלת השואה לדורות הבאים ועיצוב דמותה של מדינת ישראל.

ביום ג', 27.01.15, תצא כיתה יא'6 עם המחנכת, אורנה פטרושקה, ליום עיון בנושא, בבית יד לבנים.

במסגרת שיעורי החינוך ישוחחו תלמידים ומורים על מהות היום והמשמעות היהודית והעולמית שלו.